קורות חיים

1975

אמא שלך בת שלושים, בתור לרופא, יש לה צמה עבה וארוכה ועצמות לחיים גבוהות. היא יפיפיה ובהריון, היא לא רצתה את ההריון הזה. בתור היא שומעת אישה אומרת את השם שלך ושומרת אותו לילד שלה שבבטן.

ינואר 1976

את נולדת ומערערת את סדר המינים המשפחתי – בת-בן-בת ואת. את לא בן אפילו שכולם ציפו. אמא בכל זאת נותנת לך את השם ששמעה. היא תגזור לך את השיער בכיתה ג' כי יהיו לך המון כינים, לפעמים אנשים יחשבו שאת באמת בן. כל הילדוּת אנשים טיפשים יוסיפו לך ה' בסוף כי "יש לך שם של בן". אפילו סבתא שלך. שרונה זה השם שאת הכי שונאת.

1976-1981

לא שלחו אותך לגן. את לא יודעת למה וגם לא שואלת. האחים שלך יוצאים בבוקר ללימודים ואת גדלה בבית. אמא עסוקה. את כל הזמן בחוץ. חוקרת את העולם לבד בעיניים סקרניות, בידיים, את מתפלשת בדברים שאת פוגשת ומרגישה הכל חזק. את מגלה את מעוף הכלולות של הנמלים אחרי הגשם הראשון, את לומדת איך הן מזדווגות, את מבינה שהדרורים מתרחצים בחול בתוך גומות, את אוהבת לראות את זה. את רואה גוזלים בוקעים מביצים ועוקבת אחרי הזחלים היפים שעל הפיגם ואיך הם הופכים לגולם. שוב ושוב תחמיצי את רגע בקיעת הפרפר, אבל לא תפסיקי לנסות. עשרים שנים מאוחר יותר, ביער גשם לח בקוסטה ריקה תראי עשרות פרפרים בוקעים בבת אחת. תהיה לך מצלמה משלך ביד ומישהו יחבק אותך קרוב. את לומדת את האותיות והספרות, קוטפת תאנים מהעץ והחלב שלהן צורב לך את העור. את עוקבת אחרי התרנגולות ולומדת את סדר היום שלהן. הן מצחיקות אותך. אמא תבקש ממך לאסוף ביצים ואת תאספי אבל לא תסכימי לאכול אותן. זה נשמע לך נורא. את רוצה כלב, ואין לך. את לומדת את הקולות והטבע של כל מה שצומח לצידך. למשל שאם את שוכבת על הגב מתחת לעץ, הרוח הופכת את העלים לפעמונים. זאת הילדות שלך והיא נמתחת וארוכה עד לאינסוף.

1981

את בת חמש ושולחים אותך לגן. אמא אומרת שזה גן חובה ושאת חייבת. את שמחה ללכת ונפרדת מהשקט שלך. את שומעת את השיר חמש שנים על מיכאל ומרגישה שהילד בשיר זו את עכשיו. הגננת יעל מדברת חזק מדי, הקול שלה צרוד. הילדים צורחים. את רואה ילד אחד עושה פיפי על המגלשה בכוונה ואת מוטרדת מזה וחושבת שהוא מוזר. הכל פועם בעוצמה רבה ואת לא מפספסת כלום. כבר שנתיים שאת יודעת לקרוא ולכתוב, וחיבור וחיסור ואת כל מה שאחיך שבכיתה ה' לומד עם המורה הפרטי שלו לאנגלית. לא נעים לך בגן ואת שותקת. אין לך חברים. בוקר אחד את לוקחת מהבית וופלים נחשקים שאבא הביא מהמילואים. אסור שאף אחד יגלה שסחבת אותם. כל וופל מצופה עטיפה כסופה מרשרשת ועליה עוד עטיפה כחולה עם ציורים יפים של ציפורים. את מחביאה וופל בתיק ומתכננת לפתות כך את ליאורה. את רוצה חברה וחושבת שהיא יכולה להיות החברה הזאת. בזמן החצר את קוראת לה, אתן הולכות לתיק. ליאורה לוקחת את הוופל, אוכלת וחוזרת לשחק. אתן לא נהיות חברות. כשתהיי בת עשרים ואחת תעשי את אותו הדבר עם "ילדה" אחרת. את תקני לה עגילים מכסף, היא תהיה החברה הכי טובה שלך במשך הרבה שנים, אחות, אבל את לא תהיי החברה הכי טובה שלה. היא לא תכיר את הילדים שלך ואת לא תביני למה רק את הילדים שלך לא. יום אחד זה יכה בך וכבר לא תוכלי להדחיק יותר את העלבון.

באחד הבקרים את תלכי ברחוב עם כל הגן והגננת, אבא יחלוף על פניכם עם הטנדר הלבן. הוא יתבונן בך ואת לא תראי אותו. כשתהיי אמא בעצמך הוא יספר לך שראה אותך הולכת עם כולם והרגיש משהו מוזר, שנראית לו לא שייכת. את בת חמש ואבא קבלן בניין, הוא בונה ומרחיב בניין ציבורי שבו יושב פסיכולוג ילדים. אבא מדבר איתו ומספר לו שראה אותך ככה, נטע זר בחברת הילדים. אבא יקח אותך אליו, את תשבי איתו בחדר שיראה לך ריק, יהיו בו שולחן ושני כסאות וקירות בצבע תכלת ותריסים לבנים. הוא יראה לך כמו רופא. הפסיכולוג ישאל אותך הרבה שאלות ובסוף יקרא לאבא. את תחכי בחוץ. אבא יספר לאמא שהפסיכולוג אמר שאת יכולה לדלג על הגן וללכת ישר לבית הספר. הוא יחתום על המסמכים שמאשרים לך לקפוץ כיתה. את אוהבת שאומרים את זה ככה, "לקפוץ כיתה".

את ילדת גן כבר שבועיים, הגננת יעל מחלקת לכל ילד ספרון לשבת ואומרת לבקש מההורים לספר לכם את הסיפור שכתוב, ושביום ראשון כל ילד ישתף מה בספרון שקיבל. את לוקחת את הספרון הביתה וקוראת לבד. זה ספרון משעמם ויש בו מעט מילים. זה בכלל לא סיפור. ביום ראשון הגננת מבקשת שתספרי, את מוציאה את הספרון ומקריאה. הגננת יעל משבחת אותך שלמדת בעל פה ואת אומרת "אני יודעת לקרוא". יעל כועסת ואומרת שאף אחד בגן עוד לא יודע לקרוא. את אומרת שאת כן והיא אומרת שאת משקרת ושהיא תדבר על זה עם ההורים. זה נשמע לך כמו איום. אחיך הגדול סיפר לך שליעל יש סרגל והיא נותנת מכות באצבעות של ילדים רעים. את פוחדת ולא מבינה מה עשית לא טוב. בערב יעל מתקשרת לאמא, ואמא מסבירה לה שאת יודעת לקרוא וגם לכתוב וגם חשבון. שלימדת את עצמך.

יום שישי בגן מגיע. כל הגן יושב לקבלת שבת ויעל מוציאה את הספר "חנה'לה ושמלת השבת" היא מושיבה אותך במרכז המעגל ואת מקריאה לילדים את הסיפור. מרגישה חגיגית, מיוחדת אבל גם מרגישה כמו טעות. כשיהיו לך ילדים תחשבי שאולי זה בדיוק מה שאבא שלך הרגיש אז כשראה אותך הולכת עם כל הגן, ותדעי שפעם אחת בחיים שלך הוא כן הרגיש אותך. בסוף קבלת השבת כל הילדים מחכים שיעל תשחרר אותם. יעל מוציאה את תיקי האוכל של כולם ומתחילה לשיר "שבת שלום לתמר", מגישה לה את התיק ותמר יוצאת הביתה, "שבת שלום לליאורה" וגם "שבת שלום לשרון". רק שלושה שבועות היית 'ילדת גן', זה היום האחרון שלך ולא תהיה לך אפילו תמונה אחת מאותה תקופה. את לוקחת את תיק האוכל האדום, מניחה על הצוואר והולכת.

ביום ראשון, אבא יקח אותך לפגישה בבית הספר. למנהל קוראים שלום זהבי. הוא איש קטן, תזזיתי, עם זקן תיש מלבין ועיניים מחייכות. הוא גם כן שואל המון שאלות ואת עונה והוא אומר לאבא שאת יכולה לעלות לכיתה ב' כי נראה לו שישעמם לך גם בכיתה א'. הוא צודק אבל אבא לא מסכים ולך אין מושג. את נבהלת. יש צלצול מחריש אוזניים ואתם יוצאים מחדר המנהל, זו שעת ההפסקה הגדולה והמוני רגליים שועטות במדרגות החוצה מהכיתות אל החצר. את מרגישה שזה כמו שטפון פתאומי. את מתכווצת ונעמדת בין המנהל לבין אבא. את קטנה ומחפשת קונכייה. המנהל אומר לאבא שתוכלי להתחיל ממחר ושתהיי בכיתה א'2. למורה שלך גם כן יקראו יעל. יעל כץ.

1987

את בכיתה ז'. בבית ספר דתי, מרחק שתי דקות הליכה מהבית. כדי להגיע לבית הספר את צריכה לעבור ליד החצר של משפחת כהן ואת שונאת את זה. יש להם תרנגולות שקופצות עלייך כל בוקר ועץ חרוב עם ריח זב שעושה לך בחילה. את שונאת את התרנגולות המופרעות שלהם ואת העץ ועושה את הקטע הזה בריצה. הלכת ללמוד שם, כי לשם הלכו האחים הגדולים שלך. את לא מתאימה. את יודעת את זה ומתביישת. לא שאלו אותך מה את רוצה. את גם יודעת שאת לא דתייה וחושדת שגם אבא לא דתי. בבוקר יום שישי אחד, יש שמועה שמתפשטת מהר בין הכיתות שזוהר ארגוב מת. אף ילד לא נכנס לכיתה אחרי ההפסקה, כולם נשארים בחוץ. המומים. עננה שחורה של אבל יורדת על בית הספר. גם את מכירה את השירים של זוהר בעל פה אבל לא מרגישה קירבה או צער ומחכה שזה יעבור לכולם. זה לא נראה לך הגיוני, הוא תמיד נראה לך מפחיד ומי מכיר אותו בכלל? אבל יום הלימודים באמת נפסק. את שוב לא שייכת. הימים חולפים עוד. נהיה חורף ואת נהיית עצובה. את תלמידה מצטיינת ויוצאת ללימודי מחוננים בבר אילן כל שבוע כדי ללמוד הסתברות וקומבינטוריקה (אלוהים!)  אבל את מוציאה ציון נכשל במדעים. המורה למדעים חילונית. היא מגיעה בלבוש צנוע אבל את קולטת ממנה ריח של עולם אחר. כשתגדלי תביני שלא סתם נכשלת דווקא אצלה. באסיפת ההורים היא מבקשת שאמא תכנס אליה ואתן באות. היא תגיד לאמא בשקט "אסור לי להגיד לך את זה אבל הבת שלך לא צריכה להיות פה, זה לא מקום בשבילה". אמא תצא מבולבלת אבל את מתמלאת שמחה שמישהו רואה אותך. את תדברי עם אחותך שלומדת כיתה מעלייך ואתן תתכננו את הבריחה המשותפת שלכן מבית הספר הדתי המעפן הזה. את יודעת שאת כיתה ח' כבר תעשי במקום אחר ומתרגשת.

קיץ 1987

את ואחותך נרשמות לבית ספר חילוני גדול בעיר אחרת. אתן רוצות לעבור לגור בעיר הזאת ולהרגיש "כמו כולם". אבא לוקח אתכן לדירה שאתן לא מכירות ואומר לכן לנקות. הדירה מזוהמת ואתן צוהלות ומדמיינות איך תעברו לגור שם רק שתיכן כבר בקיץ הזה (כדי להתרגל) ואיזה כיף זה יהיה לקנות רוגעלך חמים במאפייה שמתחת בדרך לבית הספר ובכלל שיש בעיר הזאת מאפייה. אתן תקרצפו בשמחה ותשירו ותדמיינו את שתיכן מתנהלות בוילה וילקולה הזאת. איש לא יטרח להסביר לכן שילדות בנות 12 ו14 לא גרות בדירה לבד. אתן עובדות קשה. הדירה מלאה בלשלשת יונים וזוהמה דביקה. המון תריסים. זה לקח לכן יומיים אבל הדירה נוצצת. אבא חותם על חוזה ומכניס לשם דיירים. מכאן ועד לסוף התיכון תקומי בשש בבוקר ותיקחי שני אוטובוסים מהמקום הרחוק והקטן בו את גרה לבית הספר. את אף פעם לא תהיי "כמו כולם". בתחנה המרכזית בפתח תקווה תחליפי למכנסיים קצרים בהלוך וגם בדרך חזרה. יהיו לך עוד המון סודות.

1988-1989

בשנים האלו תעשי את הבלתי אפשרי. מילדה חדשה וזרה בעולם חדש וזר תהפכי לנערה מאוד מקובלת. תהיה לך חברה טובה בשם פזית וחבר טוב מטוב שילווה אותך גם לתיכון בשם אורן. אלו יהיו שנים של יופי, צמיחה וגם מאמץ עצום. אף אחד לא יראה את זה עלייך. יהיו לך חיים כפולים, אבל יאהבו אותך ואת תצליחי.

1990-1993

פזית עוברת לבית ספר אחר. הציונים שלה לא טובים והיא הולכת לבית ספר שלומדים בו הנהלת חשבונות או משהו דומה. עכשיו זה רק את ואורן ואתם בתיכון ב'כיתה מוגברת'. כיתה של חרשנים. תהיה לך חבורה קטנה ומשובחת. יהיו לך חברות טובות וחברים טובים. הם לא יבואו אלייך הביתה. הבית שלך ישאר רחוק בכל מובן. בכיתה י"א יהיה לך חבר ובי"ב כבר לא תהיי בתולה. את תפסיקי להגיע לבית הספר ותלכי לחוף גורדון עם עדי, החברה היפה שלך. היא תהיה אלופה במטקות ויהיה לה ביקיני קטנטן וגוף מושלם ושזוף, היא נראית לך מלכת החוף ומביסה במטקות את כל הגברים. את תקבלי את הקימורים שלך רק אחרי שתסיימי את הצבא. את התיכון תסיימי בהצטיינות. המורים לא יזכרו אותך. יהיה לך חבר חייל ויקראו לו ליאור. רב הגברים שתשכבי איתם עד גיל שלושים יהיו עם השם הזה. זה מוזר אבל נכון.

1993

כולם מתגייסים ואת לא קיבלת צו כמו כולם. את קטנה בשנה, אבל את תילחמי ויקדימו לך את הגיוס. הטירונות תעבור עלייך איכשהו. המ"כית שלך אוהבת נשים, היא תתאהב בך ותשלח לך מכתבי אהבה עוד שנה אחרי שהטירונות תסתיים. בסוף הטירונות היא תסמן אותך לתפקיד הנחשק של מ"כית ואת תלכי על זה בלי לחשוב אם זה טוב. תוך שלושה שבועות מהגיוס, תתייצבי בקורס מ"כיות בנים ותהיה איתך חברה אחת מהטירונות. אתן תעברו את כל הקורסים הצה"ליים יחד, תחברו את מיטות הברזל ותישנו ב"מיטה זוגית" עם מצעים חלומיים בריח של בית, שלך אין אבל לה יש, ככה גם בקורס הקצינות. אותך לא יבואו אף פעם לבקר אבל המשפחה שלה מפנקת ומגיעה בכל שבת עם מפה יפה, ואוכל טעים בכלים יפים וכוסות יין. יש לה על הארונית הכתומה עציץ קקטוסים שההורים הביאו. בארוחות המשפחתיות שלה לא מניחים בקבוקי שתיה קלה על השולחן כי זה לא אסתטי, את תרגישי שאתן מעולמות הפוכים. הכל יפה אצלה בבית אבל היא מרגישה לא יפה. את תאהבי אותה אהבת נפש. בכל סוף קורס אתן שוב תיפרדו. היא תחזור לחיל אוויר ואת לנח"ל.

1994

את נפרדת מליאור. את מוצבת בצפון ויוצאת פעם בשלושה שבועות הביתה, אתם לא מתראים ואת מגלה שזה כבר לא משנה לך. אתם מעט קצינים בבסיס ואת תורנית כמעט כל לילה. הבסיס על צלע הר ורואים את הכינרת. קר בחורף וגשום ויש לך חרמונית. יש לך שותפה לחדר. היא תכיר לך את לאונרד כהן ואת יהודה עמיחי. לא קל להתקרב אליה. יש לה בית במושב ואחיות והשדיים הכי יפים שראית. יש לה כתב יד שנראה כמו ציור, יש לה עולם פנימי מורכב, היא חכמה ובסוף גם נותנת לך להתקרב, היא מציירת לך ציורים. עוד מעט תכירי את מי שתינשאי לו. הוא יהיה גבוה מאוד ויפה מאוד וכשתראי אותו בפעם הראשונה צועד בשביל העולה לבסיס, הנשימה שלך תעצר לרגע. הוא נזרק מהיחידה הקרבית שלו אל היחידה שלך. הוא יאהב אותך ויחכה לך בתחנה המרכזית בתל אביב כשאת חוזרת מהבסיס למרכז. את תאמרי לו שלא כדאי לו איתך. שאת ילדה טובה מבית לא טוב. אבל הוא יאהב אותך ממש. הוא גדול ממך כמעט בשנתיים וישתחרר עוד מעט. את תעברי לבסיס אחר בתל ערד, זה יהיה בסיס קרבי, את תשני באוהל, יהיו שם רק בנים קרביים שמטורטרים כל היום ויהיה לך רע. הוא יבוא אלייך בלילה עד הבסיס ויחבק אותך אבל הקושי לא יעזוב ואת תרגישי שמשהו מתחיל להיסדק בך. בסוף השנה, תפרי את חוזה הקבע שחתמת עליו ותשתחררי.

דצמבר 1998

אתם ילדים ומאושרים, זה נר ראשון של חנוכה ואתם מתחתנים.

דצמבר 2004

לא טוב לך להיות נשואה, זה יקח שנתיים אבל בסוף תפרדו, לא יהיו לכם ילדים. אישה אחרת תיכנס מהר לגור במיטה שלכם, הם מתארסים. את תסעי לבד לסיני והוא ישאיר מתנות ליד הדלת של הדירה שלך, את לא תדעי שהוא הולך להתחתן בקרוב, ותהיי מבולבלת, וגם הוא, אתם לא מתכוונים אבל פוגעים זו בזה. לפעמים הוא בא אלייך אתם שוכבים לפעמים וזה שורט. את גם מאוהבת במישהו אחר אבל לא יכולה לעבור הלאה, יש לך ולו אהבה סוערת, הוא מראה לך אותך, יש לו ריח של ענבים בידיים, אבל דווקא כשאת מתגרשת ואפשרית, הוא יאמר שאין לו מה לתת לך וילך ממך. יעבור עלייך חורף מהגיהינום, את תישני על הספה הקטנטנה שלך בסלון ותבכי כל לילה עד שאת נרדמת. בסיני הכרת אישה-ילדה, היא פתחה לך את דלת השטויות שנטרקה עלייך ואת הלב, את תצחקי איתה כמו שמזמן לא צחקת ותזכרי איך זה נשמע כשאת צוחקת. יום אחד תארזי תיק ותיסעי רחוק. היא תגרד שקל לשקל אבל היא תבוא איתך.

מאי 2006

את מסיימת לכתוב את התזה שלך ומקבלת את התואר השני, המנחה שלך תרצה להציג חלק מהתזה בכנס בארה"ב. היא אומרת שתכתבו יחד את המאמר שכולו מבוסס בעצם על העבודה שלך, אבל היא רוצה לנסוע בלעדייך, מתרצת שאין לה תקציב למרות שלך לא אכפת לשלם. היא מתעקשת שהשם שלך יופיע כקרדיט קטן ולא ככותבת שווה. היא יודעת שאת עוד מנסה להתאושש ושאין לך כוחות ומנצלת את זה. לא יהיה לך מושג מה יעלה בגורלו של המאמר או הכנס. היא גם לא תעדכן. אבל יש לך עבודה טובה בהייטק ואת כבר מנהלת פרויקטים גדולים. העולם פרוש לרגלייך. את עדיין יפה. יש לך יחסים עם בחור שצעיר ממך בשש שנים שאת לא מצליחה לעזוב, הוא כותב עלייך שירים. הוא ילד. את עסוקה מאוד והכרת מישהו. הוא נשמע מקסים בטלפון אבל אין לך כוח למשהו מעבר. יהיה לכם רק דייט אחד, ויום למחרת שניכם תטוסו כל אחד למדינה אחרת. הוא יחזור לבית שלו ואת שוב תסעי לעבוד. לא חשבת שיהיה לזה סיכוי כשאתם רחוקים ככה אבל הוא קצת לחץ והסכמת להיפגש, הייתם בים והיה די חשוך. את לא ממש זוכרת איך הוא נראה. הוא יטוס מחר בבוקר וישאיר לך מכתב בשדה התעופה, את תגיעי לשם בצהריים ותאספי את המכתב. המחווה הזאת תשבה את לבך, הוא צירף את המספר שלו עם הספרות הרבות והקידומת הזרה. אחרי כמה ימים, את שוכבת במיטה הגדולה שלך בדבלין ומתקשרת. מתחיל קשר טלפוני מתוק ומיילים ואת מרגישה שאת קצת מתאהבת. הוא שולח לך תמונות כי את כבר לא זוכרת בדיוק איך הוא נראה. את חוזרת לארץ ואתם לא מפסיקים לדבר. הוא רוצה לבוא אלייך לישראל ואת רוצה. את תחכי לו על הנדנדה בגינה ליד כי לא תוכלי לשאת את המתח שלך בין קירות הדירה. הוא יבוא ואתם לא תצאו מהדירה הקטנה שלך ברמת גן במשך עשרה ימים. כשתצאו אור השמש יראה לכם חזק מדי. הוא יבקש ממך ללכת מולו כדי לדעת איך את נראית כשאת הולכת. הוא מצחיק אותך ואת סופסוף מאושרת. אחרי כמה שבועות תטוסי אליו. לפני שתבואי הוא יתלה שלט על דלת הכניסה עם השמות של שניכם. איכשהו זה לא ילחיץ אותך. את תשאירי לו מפתח לדירה שלך בארץ ותחזרי. הוא יאהב אותך וזו תהיה אהבה טובה ואחרת.

2008

אתם גרים יחד ברמת גן. חזרתם לא מזמן מטיול במזרח. את מגדלת עציצים ומתכסה בשאל הורוד שקניתם יחד בנפאל. את בהריון ואת בסוף חודש חמישי. לא מזמן הייתה לך הפלה אחת כואבת אבל עכשיו את עגולה וזוהרת. אתם עושים טקס בחצר של ההורים שלו בחולון מתחת לעץ הגדול, יש רוח אביבית, ריח קפה ועלים פעמונים. הזמנתם ששים אנשים קרובים ואת שמחה-שמחה, קורנת. בחודש הבא תטוסו יחד לפגוש את המשפחה שלו בקנדה. בוקר אחד תכנסו לעיריית טורונטו ותבדקו באיזו שעה יש טקסי נישואין. אתם נרשמים. בצהריים תלבשי גופייה לבנה וחצאית לבנה שהבאת מהבית וכפכפים, בדרך הוא יקנה לך זר בדוכן פרחים, מחוץ לעירייה יש מזרקה גדולה ושמש טובה. תהיה לכם חתונה כמו בסרטים, את תגידי איי דו ותקווי מאוד שהפעם…
יהיו איתכן שתי בנות משפחה, מישל ומרי, ועוברית בת שבעה חודשים תשהק לך בבטן.

ספטמבר 2008

את אמא. זה בא לך בקלות ה – להיות אמא. את מאוהבת בתינוקת שלך והיא כל כך רכה ומשכרת.

דצמבר 2008

את בחופשת לידה כבר ארבעה חודשים. את עייפה ומסופקת ואת שוב בהריון. כולם חושבים שבטעות אבל הרגשת חזק שאת רוצה את זה. משרדי ההייטק, הנסיעות, הישיבות הארוכות, הפינוקים, הכול מתעמעם ומאבד משמעות. את מודיעה בעבודה שאת לא חוזרת, לא מגלה לאף אחד שאת בהריון כדי שחלילה לא יעצרו בעדך מלהתפטר. את לא תתגעגעי לשם. אף פעם.

אוקטובר 2009

נולד לך בן. הוא דומה לך ויש לו ריח של גור וחלב. הוא לא רוצה מוצץ. את אמא לשני תינוקות והמתמחה יצא לכמה שנות התמחות. תהיה לך שנה מטלטלת. הוא יהיה רופא מתמחה בתורנויות ארוכות ואת תהיי לבד ועייפה מאי פעם.

יולי 2012

את בבית היולדות, יש לך בת בבטן וצירים חזקים. את שרה כדי להתמודד עם הכאב והיא יוצאת ממך מהר כשאת שרה. זו לידת בזק ואת מאוד מדממת מתחת לשמיכה ולא שמה לב. עוברות שעתיים, המיילדת באה לבדוק אותך מרימה את השמיכה ונחרדת. היא צועקת לעזרה ואת מקבלת טיפול מהיר ויעיל. הכל כואב אבל את ניצלת. את מתבוננת בבת הטרייה שלך, יש לה שתי גומות ולך יש שלושה ילדים.

מכאן את רק אמא, אמא, אמא, אמא, אמא, אמא, אמא….

2015

שנה קשה. אתם מאבדים בן משפחה בייסורים. החיים ישתנו לתקופה ואז יגברו על המוות ויחזרו להיות חיים אבל אחרים. אתם תלמדו להיות עם האין ואת תלמדי איך נראה אבל של ילדים קטנים. הילדים שלך. זה יכה בך כמה שהם מבינים ומרגישים. יהיו לילות רבים שהם ילכו לישון בוכים מגעגוע.

2019

אתם יוצאים לטיול ארוך. חלק מהזמן אתם גרים בקרוואן. אתם בדרכים ואת מתעוררת. פורשת את מניפת הצבעים שלך ומגלה אותה מחדש ואת היכולות שלך. המשפחה הקטנה שלך מאושרת. את חוזרת לישראל ונרשמת לתואר שני נוסף. את הולכת עם מה שאת מזמן יודעת שנובע בך. יש לך קיץ עמוס בהשלמות. תכננת לעשות דוקטורט אבל את בוחרת עם הלב ולומדת להיות מטפלת. זה תואר תובעני אבל זה מה שרצית ואת סקרנית וצומחת.

2020

קורונה, שנת לימודים בזום, החיים בזום, מסיכות, מלחמה. רק ההתמחות לא בזום, את מטפלת עם מסיכה ולא מאמינה שאת עושה את זה ככה. את פוחדת על אבא. פוחדת שזה יגיע אליכם הביתה. חרדות. יותר מהכול, המלחמה מרסקת אותך. את קצת קורסת מבפנים אבל בסוף את קמה.

2021

שנה ג'. את כבר מטפלת וזו השנה האחרונה בהתמחות. את לא מצליחה לקרוא בלי משקפיים ואת נכנעת. עדכנת לא מזמן את קורות החיים שלך ושלחת, הם נראים לך כמו אוסף של מילים שלא אומרות עלייך כלום. מישהו קרא אותם והתקשר. יש לך היום ראיון עבודה ואת לא מתרגשת.

1977, עם אבא

4 מחשבות על “קורות חיים

כאן אפשר להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s