תמונות חורף//

*
הימים ארוכים והלילות קצרים. עולם הפוך. אחר. אני אחרת. יוצאת לרחוב פקוחה. כולי עיניים פקוחות. הרגליים הן רק מכשיר הולכה לראייה ואני הולכת עד התשה. חמש שנים שאנחנו גרים באיזור הזה, בשולי העיר. הבית האחרון ברצף בתי הרעפים האדומים שנושקים לבתי המושב. אותם הדברים עצמם נראים עכשיו אחרת.
*
שוב הזמנו את הפקח הוטרינרי. שוב חיה גוססת בחצר. הפעם חתול גדול, שחור ולא מוכר. שוב נשימות כבדות באותו מקום קבוע. הפקח אומר שיש משהו באנרגיה של הבית, שחיות מרגישות בטוחות לבוא לכאן למות בשקט. שיש עוד בית אחד כזה בעיר. משהו באנרגיה… "אנרגיה של הוספיס?" המומחה מתבדח. אני צוחקת אבל רוצה שזה יפסק. הוא אוסף את החתול לתוך כלוב, המון רוך בידיים שלו. "תשפכו אקונומיקה בפינה הזאת, זה ירחיק אותם" הוא אומר והולך. אני יוצאת להתאוורר במשתלה. זה תמיד עובד. הכל שם חי. מקום של התחלות. אני רוצה שיח שישתרע לגדר חיה ירוקה ומתלבטת בין שניים. בסוף בוחרת באוג מכחיל ומעמיסה לעגלה. בדיוק אז הפקח מתקשר מהוטרינרית. מדווח לי על מצבו הרע של החתול ואומר שבגלל שהוא היה אצלי, אני צריכה להחליט עכשיו מה עושים איתו. אני. למה אני? אני מבקשת שיספר לי. הוא מתאר את החתול כמו שרק מי שאוהב חיות יכול לתאר ואני אומרת להרדים. האוג המכחיל כבר לא משמח אותי. תמיד אזכור את הרגע שבחרתי בו וזה יזכיר לי מוות ובגללי. אני בוכה על חתול זר שהחלטתי להמית. למה כל כך אכפת לי? אחר כך בבית, לוקחת גלון של אקונומיקה, יוצאת לחצר ושופכת.

*
יורד המון גשם עכשיו. במיטה חם וטוב. ראיתי סרטונים של אנשים קופצים עירומים למי קרח. אני מקנאה בתעוזה. בלסמוך על הגוף. בשאלות המודחקות של איפה אני נוטשת את עצמי בשנה האחרונה. אז קודם כל בגוף. בגוף אני נוטשת את עצמי. החלפתי גוף בנוחות, בפיג'מה, בעוגיות, במסך. אני בכלל אוהבת לרחוץ במי גשם. לרדוף אחרי קשתות. לצרוח ברוח. רוצה לחזור לגוף שלי. אלי.
*
היו החורף כמה ימים של ערפל כבד. אני אוהבת כשהעננים יורדים אלינו נמוך עד שאפשר ללכת בתוכם. דווקא בראייה המתערפלת ראיתי דברים: רשתות יהלומים שטווה עכביש, חתולה מעוברת, הרחוב המוכר בקוי מתאר רזים דקים, מגדל המים. צורתם הפיוטית של פנסי הרחוב השפופים הכהים (מישהו חשב אותם כך פעם). שלדי העצים הערומים והקצוות החדים של הדקלים. מכוניות נעות באיטיות כבדה, אור בוקר חלבי סמיך מנוקד בעשרות גחליליות פנסים מרצדות. שמש דהויה נמסה לתוך גווניה הבהירים, שמיכה של שקט. רוך. וקושי.

*
קרמבו. כל הילדות בביס אחד קטן.

*
הגשם מחזיר אותי לפברואר לפני שנה. לוויה במושב. ארון כהה. איפוק של מושבניקים. אהבה גדולה. ערימות של בוץ בנעליים וריח דק של ענבים. הבאתי מטרייה גדולה וגבר זר נכנס תחתיה איתי. פרידות צריכות גשם. אנחנו צריכים גשם כדי שיכנס קצת יופי בעצב שיש בו מים וריח של אדמה חומה. וכל השירים העצובים יפים יותר בגשם.

4 מחשבות על “תמונות חורף//

כאן אפשר להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s